אביבה נעמן למדה בגימנסיה העברית הרצליה, ובתום הלימודים תכננה להמשיך בלימודי עיצוב וארכיטקטורה בטכניון בחיפה. עקב התנגדותו של אביה, נרשמה ללימודי מדעי הטבע באוניברסיטה העברית, וחלמה לנצל את הקרבה לביה"ס לאמנות "בצלאל" כדי להתקדם במקביל בנושא אמנות, אולם גם לכך התנגד אביה, והחלום נגנז.
במהלך הלימודים הכירה אביבה את בעלה לעתיד, יוסף נעמן (מָשי). עם נישואיהם, עזבה את האוניברסיטה, חזרה לתל-אביב, והחלה לעבוד. במקביל, נרשמה לקורסים בתחומי העיצוב, הגרפיקה והאופנה, ושאפה ללמוד ארכיטקטורה ועיצוב בארה"ב, לאחר שובו של בעלה, שהיה מגויס לבריגדה היהודית. אלא שזמן קצר לאחר שובו פרצה מלחמת השחרור, ושוב נותרו התוכניות בגדר חלומות בלבד.
כעבור זמן, הצטרפה לחוג ציור, בהדרכת הצייר אהרון גלעדי. גלעדי, שהתרשם מיכולותיה, ניסה לשכנע אותה שעליה לעזוב את עיסוקי הבית, ולהקדיש את עצמה אך ורק לאמנות. בתגובה, עזבה את החוג, אולם הדחף לחזור וליצור היה חזק ממנה. עם השנים החלה ללמוד ציור אצל מורים פרטיים ובחוגים בהם השתתפו טובי הציירים. באחת הפגישות לקח חלק גם הצייר אביגדור סטימצקי. סטימצקי התרשם מיכולותיה ומכישרונה בציור והציע לה ללמוד אצלו, אך הדבר לא התאפשר.
בשנת 1987 יצאה עם בעלה לארה"ב לשיקום, לאחר שלקה בהתקף לב חמור. בשובם, החלה ללמוד ציור באגודת האמנים אצל הצייר אליהו גת. כיוון ששנת הלימודים כבר נפתחה, היסס גת בתחילה לקבלה לכיתה, אבל אביבה הצליחה לשכנעו לקבל אותה לניסיון. כבר בשיעור הראשון הצביע עליה גת ואמר: "זאת תהיה ציירת!".
באחד הימים נקלעה לאוניברסיטה העממית, בה מתקיימים שיעורי ציור. מאותו רגע הייתה האוניברסיטה העממית לביתה השני. תחילת דרכה למדה ציור אצל הצייר והמורה הנפלא רפי משל והתמקדה ברישום עירום ומודלים, שטח שהיה קרוב לליבה. כבר מההתחלה התבלטה כתלמידה יוצאת דופן, שעזרה ליתר התלמידים ואף הדריכה את הכיתה בהיעדרו של רפי.
כשרונה של הציירת אביבה נעמן החל להתגלות מאז זכתה בפרס "נשר הכסף" בצרפת. "כל השנים ציירתי, אבל עכשיו אני בשלה. עכשיו אני יודעת מה אני רוצה לצייר, ואני רוצה ללמוד עוד ועוד, אמרה אז.
אביבה הלכה מחיל אל חיל. ציוריה, שנשלחו לתחרויות בארץ ובחו"ל, זכו בפרסים, במדליות ובתשבחות רבות. זכייתה הראשונה במקום הראשון הייתה בתחרות ציירים שנערכה בבית ציוני אמריקה, בתל-אביב. זמן מה לאחר מכן, זכו ציורי הפסטל שלה בפרס "נשר העיר ניצה" בתחרות בינלאומית שנערכה במקום. בעקבות הזכייה, הוזמנה להציג ציורים בצרפת, במונקו ובניצה.
על תערוכת היחיד שלה, שהתקיימה במלון Negresco היוקרתי בעיר ניצה, כתב מבקר העיתון Nice Matin: "אביבה מובילה אותנו במסדרון של צבעים מכשפים..." בהמשך, הוזמנה אביבה להציג במונקו תערוכת יחיד נוספת של תמונות, בה רכש הנסיך אחת מתמונותיה. במקביל, רכש מוזיאון ישראל תמונת פסטל שלה שהוצגה בתערוכה בגלריה גורדון 30 בתל אביב.
בשנת 2001 החלה אביבה נעמן להתמקד בתחום של פיסול, ובתוך שנים בודדות כבר הוזמנה להציג פסלים פרי יצירתה בתערוכה בינלאומית במונקו, כאורחת כבוד. בתור פסלת, מקפידה אביבה לצקת עותק יחידי מכל פסל, ובמקרים מיוחדים - עד שלושה עותקים בלבד מכל פסל, כדי לשמור על הערך האספני של פסליה.
כאמנית, נאמנה אביבה לעצמה. היא מבטאת באמצעות יצירתה את האמת הפנימית שלה, מחפשת ומגלה כל העת עוד ועוד דרכים להביע וליצור באופן חדשני ומיוחד. |